פסק-דין בתיק עת"מ 30562-05-14

בפני עתירה על פיה יש להורות על ביטול הוראת השהייה ב"מרכז השהייה למסתננים", אשר ניתנה לעותר ביום 18.02.14, בהתאם להוראות ס' 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד- 1954 (להלן: "חוק ההסתננות"), ולהורות על חידוש רישיון ישיבתו של העותר בישראל.

עובדות והליכים:

1.      העותר, יליד 1974, מאזור ג'ננה בחבל דרפור שבסודן, נמלט ממדינתו ונכנס (הסתנן) לישראל דרך גבול מצריים ביום 04.02.08.

2.      העותר קיבל רישיון ישיבה ממשרד הפנים, אשר חודש מעת לעת.

3.      ביום 18.02.14 הגיע העותר ללשכת משרד הפנים בנצרת, על מנת לחדש את רישיון ישיבתו. במועד זה, נמסרה לו הוראת שהייה לפיה עליו להתייצב במתקן השהייה למסתננים (להלן: "המתקן"), עד ליום 27.03.14, עפ"י ס' 32ד(א) לחוק ההסתננות.

4.      העותר הגיש תחילה עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז מרכז לרבות בקשה לסעד זמני וצו ארעי שניתן כמבוקש. ביום 01.05.14 נמחקו העתירה והצו הארעי מחמת חובר סמכות מקומית וביום 18.05.14 הוגשה עתירה זו שבפני.

5.      בד בבד (במהלך חודש מרץ 2014) פנה העותר ליחידת הטיפול במבקשי מקלט שבמשרד הפנים, בקשתו זו טרם נבחנה.

עיקר טענות העותר:

6.      העותר טוען כי מאחר ובקשתו למקלט טרם נבחנה, לא מתקיים בעניינו כל הליך הרחקה המצדיק השמתו במשמורת. החלטת המשיב פסולה ומנוגדת למחויבותה של מדינת ישראל עפ"י האמנה בדבר מעמדם של פליטים.

סיכויי ההכרה בעותר כפליט הינם גבוהים לאור מוצאו מחבל דרפור שבסודן והמציאות ההומניטרית הקשה  השוררת שם.

ההשמה במרכז השהייה מטרתה סיוע במציאות בה קיים קושי בגירוש מסתנן, כאשר לנטען, המשיב כלל אינו רואה לנכון להשיב את העותר לארצו - סודן, שכן מבחינה מעשית, מדינת ישראל אינה מגרשת את אזרחי סודן לארץ מוצאם.

7.      עוד נטען כי העותר מופלה לעומת מבקשי מקלט אחרים מארצות אחרות וכי נשללה ממנו זכון הטיעון בהעדר שימוע כדין באופן הקודם להחלטה מושא עתירה זו.

עיקר טענות המשיב:

8.      המשיב מציין כי קיימים קריטריונים ברורים לפיהם יוחלט מי יופנה למרכז שהייה, כאשר העותר עצמו אינו טוען לאי תחולת הקריטריונים לגביו. קבלת טענות העותר משמעותה עשיית תיקון מס' 4 לחוק ההסתננות פלסתר.

כידוע, בפני ביהמ"ש העליון תלויה ועומדת עתירה כנגד חוקתיות של תיקון 4 הנ"ל. כיום, התיקון עומד בחזקת חוקיותו (ראה להלן).

9.      לעותר נערך תשאול ביום 18.02.14, עת הגיע ללשכת המשיב לשם חידוש הרישיון הזמני. בקשתו למקלט הוגשה רק כחודש לאחר מכן, והעתירה הוגשה רק ביום 30.03.14, מועד הלוקה בשיהוי ניכר.

10.  העתירה הוגשה לראשונה בביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז מרכז, עתירה זו נמחקה ביום 01.05.14 בשל חוסר סמכות מקומית, לרבות הצו הארעי. ביום 1.05.14 הגיע העותר ללשכת המשיב בתל אביב בבקשה להאריך את אשרתו, נציגת המשרד הסבירה לעותר את משמעות מחיקת העתירה, ולפנים משורת הדין, לא ננקטו כלפי העותר הליכי אכיפה ואף נערך לעותר תישאול נוסף במועד זה. בנסיבות אלה, באה דרישת ההנמקה והשימוע על סיפוקה.

זאת ועוד, בתשאול שנערך לעותר צוין כי הבקשה לקבלת מקלט הוגשה רק כעבור שש שנים, בהוראת עורך דינו. עוד ציין העותר כי אין לו בעיות בריאותיות או משפחה בישראל וכי הגיע ארצה על מנת לעבוד.

לסיום מציינת המשיב כי העותר עשה דין לעצמו, לא התייצב במתקן השהייה כנדרש אלא הגיש עתירה זו. הגשת בקשה למקלט אינה מקנה חסינות מפני הפניה למרכז השהייה, בבירור בקשות המקלט מובן כי יש לתן עדיפות לבירור בקשות שהוגשו ע"י השוהים במרכז השהייה.